תשובתם של בית הלל לבית שמאי היא הבאת מקרה דומה, מעולם השוק. מה שעושים בית הלל ע"י כך הוא שהם מנתקים את השאלה מעולם ההלכה הצרוף אל העולם שבחוץ. לא מדובר פה בשאלה ההלכתית של שמחת חתן וכלה, ואמת ושקר. מדובר כאן על עולמם של האנשים הפשוטים. מדובר כאן על אדם פשוט אשר קנה איזה מקח רע ושאלת יחסנו אליו. טענתם של ב"ה לב"ש היא שעולם ההלכה על כל כלליו והגדרותיו מופנה לא אל סוגיות תיאורטיות ומטאפיזיות אלא אל עולמו היומיומי של האדם הפשוט. אמנם ישנם כללים חדים וברורים וחלילה לו לרב שיתעלם או יחרוג מכללים אלו, אולם בד בבד צריך אותו הרב להיות גם הוא מעט יהודי פשוט, בכדי להבין ללבם של אנשי קהילתו. הדרך היחידה לעשות זאת היא ע"י שהוא עצמו יהיה מעורב עם הבריות, לעצב את תודעתו כך שלא תהיה תודעת הרב היושב לו בין כותלי בית המדרש, אלא תודעת האדם המעורב גם בחיי היומיום. כך, ורק מתוך תודעה שכזאת, יוכל באמת לבחון את המציאות כפי שהיא. רק כך יוכל להיות לא רק ר"מ או ראש ישיבה אלא גם פוסק.
