התוקע לחבירו – נותן לו סלע, רבי יהודה אומר משום ר' יוסי הגלילי: מנה. סטרו – נותן לו מאתים זוז, לאחר ידו – נותן לו ארבע מאות זוז. צרם באזנו, תלש בשערו, רקק והגיע בו רוקו, העביר טליתו ממנו,

פרע ראש האשה בשוק – נותן לו ארבע מאות זוז; זה הכלל: הכל לפי כבודו.
אמר ר' עקיבא: אפי' עניים שבישראל רואין אותם כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם, שהם בני אברהם יצחק ויעקב.

ומעשה באחד שפרע ראש האשה בשוק,
באת לפני רבי עקיבא, וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז.
אמר לו: רבי, תן לי זמן, ונתן לו זמן.

שמרה עומדת על פתח חצרה,
ושבר את הכד בפניה ובו כאיסר שמן,
גילתה את ראשה והיתה מטפחת ומנחת ידה על ראשה,

העמיד עליה עדים
ובא לפני רבי עקיבא.
א"ל: לזו אני נותן ד' מאות זוז?

א"ל: לא אמרת כלום,
החובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי – פטור,
אחרים שחבלו בו – חייבים,